איך לעזור לילד שלי לשלוט בכעס, ומדוע שליטה עצמית חשובה?
אחד מהנושאים הבולטים ביותר שאני פוגשת כאשת טיפול , וכאמא 🙂 אני יודעת, יש לכולנו ימים או אפילו רגעים שקשה לנו לפעמים ההורים לפענח את הרצון הפנימי של הילד, ולדעת מתי צריך לעצור אותו כאשר הוא עובר גבולות ברורים. והאמת שזה לעיתים כל כך קשה להכיל את הסיטואציה הזאת מול הילדים ויוצר אצלנו ההורים תסכול לא פחות מאשר גם להם.
אתם שואלים, למה שליטה עצמית חשובה? בואו רגע נחשוב עלינו כמבוגרים כחלק מנורמה מאוד ברורה. הרי לכל אחד מאיתנו יש משהו שיכול להוציא אותו בין רגע משליטה העצמית שלו . זה יכול להיות כי עקפו אותנו בכביש / הערה של הבוס מהעבודה או משהו שלא עבד לנו כשורה וכדומה. אם היינו מרשים לעצמנו להתפרץ ולהתנהג בצורה שלא מתאימה לנורמה החברתית המקובלת, סביר להניח שהיינו מביכים את עצמנו ונכנסים לסיטואציות לא נעימות בסביבתנו. לכן, השליטה עצמית היא המגן הראשון שאנו צריכים ללמוד להתמזג איתו כדי להיות חלק.
נחזור לקטנטנים? אצל הילדים בדיוק כמו לנו המבוגרים אם יש שליטה עצמית, היא תמנע דחיית סיפוקים ותעזור להם לשלוט ברגשות בתגובה לאתגר שצפוי מבלי לצעוק ולאבד עשתונות. ילד שירצה בכאן ועכשיו צעצוע חדש בחנות שנכנס אליו עם הוריו בקניון, עד שלא יקבל את מבוקשו סביר להניח שישטח על הרצפה, יבכה ויצעק עד שהוריו ייכנעו. לעומת ילד שהוריו יסבירו לו שרק לאחר שיאכל הם יחזרו לקנות לו מה שהוא ביקש, ויהיה רגוע יותר.
הוסיף, כי ילד בעל שליטה עצמית יחווה אירוע כזה כחוויה חיובית המעצימה את הביטחון שלו להבדיל מילד בעל חוסר שליטה שיחווה את האירוע באופן שלילי ומסתכל.
אז כיצד נוכל לעזור ולהקל על הילד (ועל עצמנו) כדי לפתח שליטה עצמית?
נלמד את הילד לזהות את רגשותיו ולתמלל במילים – כולנו עושים את זה כבר עם הילד מגיל הרך גם מבלי לשים לב. כאשר הוא רצה בגיל שנה וחצי בקבוק והשמיע קולות מתוקים במבט אל עבר הבקבוק ליד השולחן, אמרנו לו "מה אתה רוצה, את הבקבוק? אתה רעב מתוקי" ? או שהנחתנו אותו בעריסה והוא התחיל ליילל: "אני יודעת, בא לך רק ידיים, אבל תכף אני אבוא שוב" כך בדיוק כיום כאשר הילד חווה תסכול, עייפות, כעס, עצב או כל רגש אחר אנו צריכים להיות שם בשבילו כדי לשקף לו את הרגשות שלו כמו מראה, ולתמלל לו במילים ברורות.
אבל רגע.. מה איתנו ? אנחנו הראשונים שצריכים להיות בעלי שליטה, לא ? אז מראה כמו שמה, התכוונתי לציין שאיך שאתם תגיבו ככה זה ישפיע לא פחות על הלמידה של הילד לרסן התנהגות בלתי הולמת. אני יודעת, זה לא פשוט ויש רגעים שקשה לשמור על קור רוח. אבל זכרו – אם אתם צועקים עליהם בחזרה / מקללים או מתעלמים מהם בכעס ועזיבת המקום, צפו כי ילדכם ילמד להגיב בדיוק באותה הדרך.
אז מה הילד שלכם מרוויח מהסיטואציה ? הרי אי אפשר להגיד שילד שצועק ובוכה אינו מרוויח משהו מכך. לרוב, כאשר להורים יש קושי לעמוד מאחורי מילה או החלטה והילד מזהה את זה, הוא לא יפסיק עד שיקבל את מבוקשו. לכן, חשבו בכל פעם מה הרווח שלו מהסיטואציה: ממתק , צעצוע חדש, עוד זמן טלוויזיה או טאבלט, יחס שלילי, זמן נוסף לפני השינה. וגם.. לראות אותכם יוצאים משליטה.
אך אם זאת, מה הוא מפסיד כאשר לא מצליח לשלוט ברצונותיו ? תהיו יצירתיים בכל הנוגע למציאת דרכים שיעזרו לו להתמודד! אחד מהדרכים שלי ללמד ילדים בקליניקה לשלוט בכעסים, זה לעזור לו למצוא פתרונות חלופיים שיעזרו לו לפרוק כעס שהוא בסביבת בית או בחוץ: לקחת נשימה עמוקה ולנשוף החוצה לאט בספירה עד עשר. לנפח בלון, לקחת כרית ולהוציא בבעיטות את כל האנרגיה כמו שק איגרוף, לקרוע דף שאינו בשימוש או כל דבר שאינו פוגע בו ובסביבתו. אם הילד שלכם בזמן כעס לוקח חפץ שביר על מנת להעיף, תוכלו להציע לו במקום זאת בובה.
חשוב לי לציין, על ילדים בוגרים יותר . איתם מומלץ לשוחח בצורה ישירה וברורה על החשיבות של לעצור ולחשוב מה הוא יכול לעשות מלבד להתפרץ ולצעוק.
הימנעו מביקורת או הערות בזמן שהילד כועס . תנשמו רגע. האמת זה משהו שאנו ההורים לפעמים שוכחים. בעיקר זמן שאנו עצבניים עליהם. אבל כמו שאנו לא אוהבים לשמוע מהצד ביקורות (כמו "מדוע אתה מגיב כך?") על התנהגות מסוימת ומה לא בסדר באיך שאנו פועלים בשעת לחץ או כעס. ראוי וחשוב להגיב על ההתנהגות של הילד לאחר מעשה ושהוא רגוע לחלוטין. נפנה אל הילד אחרי שהוא נרגע , אבל באותו היום! זה כמובן חשוב לדבר על זה בזמן. שבו עימו ותשקפו לו מה אתם ראיתם מהעיניים שלכם ואיך זה הרגיש. למשל: "ראיתי שישבת בסלון ואח שלך הקטן בא וחטף לך מהיד את הצעצוע וזה הכעיס אותך ואז קמת ובעטת בו. אני רוצה שנחשוב יחד בפעם הבאה מה אתה יכול לעשות אחרת"? עזרו לו למצוא לפחות שלושה דרכים שונות כפתרון.זה יכול להיות ללכת לחדר להירגע, לגשת אל אחד ההורים להסביר שהאח מציק, לשים אוזניות ולשמוע מוזיקה וכדומה) חשוב מאוד לתת לילד את ההרגשה שראינו אותו ולא רק את ההתנהגות שלו. ברגע שחשוב יחד איתו על דרכים להתמודד בפעם הבאה ולא נהיה במקום מבקר או כועס, סביר להניח שהילד ירצה ללמוד ולנסות לשפר את התנהגותו.
לסיכום, לנו ההורים יש השפעה רבה על אופן בו ילדנו ילמדו איך לווסת את רגשותיהם. הם מתנהגים בדיוק כמו "קופים" שמחקים את הקוף האחר לידם.
אם אתם מרגישים כי אינכם מצליחים לגבור על אופן ההתנהגות של הילד בבית בואו נדבר על זה, אני כאן בשבילכם.
שלכם, נירית ארדורמז מטפלת רגשית , מדריכת הורים ויועצת משפחה
